ח'שיבון נ' בי"ס נזירות פרנציסקניות

החלטה

השתלשלות העניינים עד כה

1.ארבעת ילדיו של המבקש למדו בבית הספר של המשיב. כיוון ששכר הלימוד לא שולם הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בסדר דין מהיר, ובו עתר לתשלום החוב, שעמד אותה עת על סך 17,500 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עמד סכום התביעה על 20,371 ₪).

2.המבקש התגונן מפני התביעה ושטח שלל טענות, הנוגעות לחוקיות דרישת התשלום וכדומה.

3.בית המשפט קמא זימן את בעלי הדין לדיון בתביעה ביום 28.1.2011. משלא התייצב המבקש – ניתן פסק דין על פי התביעה.

4.המבקש ביקש את ביטולו של פסק הדין, ובהחלטה מיום 3.5.2011 נענה בית המשפט קמא לבקשה וציווה על הביטול, בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום הפסוק, והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

5.המבקש לא קיים אחר התנאי שקבע בית המשפט קמא, ולא הפקיד את הסכום הפסוק. תחת זאת הוא הגיש, ביום 3.10.2011, הודעת ערעור, ובה הוא תוקף את החלטתו של השופט קמא, שקבע את התנאי הנ"ל לביטול פסק הדין, תנאי בו אין הוא יכול לעמוד, לטענתו, משום מצבו הכלכלי הירוד. הוא טוען, כי ביום בו היה עליו להתייצב לדיון הגיע לבית המשפט, אם כי באיחור של 13 דקות בלבד. הוא טוען עוד להפלייתו לרעה לעומת המשיב, כיוון שלישיבה קודמת לא התייצב נציגו, ובכל זאת לא נדחתה התביעה.

6.יחד עם הודעת הערעור ביקש המבקש להאריך את המועד להגשת הערעור. בבקשתו הוא מאשר, כי את פסק הדין קיבל לידיו ביום 15.3.2011, ואת ההחלטה בבקשתו לביטול פסק הדין הוא קיבל ביום 10 או 13 במאי 2011. הוא מוסיף ומתאר את ההליכים שנתקיימו לאחר מכן בפני בית המשפט קמא, בבקשות שונות ורבות שהגיש, כגון בקשה לביטול ההחלטה, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ועוד. משלא עלה בידו לשנות את החלטת בית המשפט קמא הוא פנה ללשכת הסיוע המשפטי כי ייצגוהו בהגשת ערעורו, אלא שהלשכה דחתה את בקשתו, בהודעתה מיום 3.7.2011, משום העדרו של סיכוי בערעור. הוא פנה ללשכת הסיוע המשפטי כי תעיין מחדש בהחלטתה, ומשלא קיבל כל תשובה ממנה – הגיש את ערעורו בעצמו.

7.את בקשתו להארכת המועד מבסס המבקש, אם כך, על הסתמכותו על לשכת הסיוע המשפטי. הוא משוכנע היה, כי בקשתו תתקבל, ומשזו נדחתה – הגיש את ערעורו בעצמו. הוא מציין, כי לא היה מיוצג בכל ההליכים הרבים הנוגעים לתביעת המשיב ואלה שבאו בעקבות פסק הדין, ולכן לא ידע את זכויותיו.

8.המשיב נתן את תשובתו לבקשה, ובה הוא מביע התנגדות תקיפה להארכת המועד.

דיון

9.מן העובדות שנמנו עד כה עולה, כי המבקש קיבל לידיו את פסק הדין מושא הערעור ביום 15.3.2011. את הודעת הערעור הוא הגיש ביום 3.10.2011, משמע באיחור של חודשים ארוכים. על מנת שתתקבל בקשתו להארכת המועד עליו להצביע על טעם מיוחד שיצדיק את האורכה (תק' 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטעם המיוחד נבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. מן הצד האחד יש לראות את משך האיחור. מן הצד האחר יש לראות את טיבו של ההסבר לאיחור, מידת הסתמכותו של בעל הדין שכנגד על האיחור, סיכויו הלכאוריים של הערעור להתקבל ועוד כיו"ב (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, תקדין, 2006).

10.ככל הנוגע למשך האיחור, אנו מדברים על חודשים ארוכים שחלפו מאז ניתן פסק הדין ועד כי הוגש הערעור. משכו הרב של האיחור מחייב טעם מבוסס היטב, שיצדיק את הגשת הודעת הערעור כשם שהוגשה. דומה, כי במקרה שלפנינו לא הראה המבקש הסבר שכזה, העשוי להוליך להארכת המועד. פנייתו ללשכת הסיוע המשפטי אין בה, היא לעצמה, להצדיק את האיחור. יכול היה המבקש להגיש את הודעת הערעור בעצמו, כשם שעשה בסופו של דבר. חשוב להדגיש, כי אף שהמבקש איננו מיוצג בידי עורך דין, הודעת הערעור שהניח לפניי, כמו גם בקשתו להארכת המועד, מנוסחות לפניי ולפנים, כבידי יודע דבר. כך גם נוסחו כתבי בית הדין (הרבים מאוד, יש לומר) בפני בית המשפט קמא, ובכללם כתב ההגנה, כשהם מכילים טיעונים סדורים, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, תוך הפניה לפסיקה, חקיקה וכדומה. בכך יש לדחות את טענת המבקש, כאילו בהיותו לא מיוצג לא ידע את זכויותיו (משמע המועד להגשת הערעור), כשם שיש בכך כדי לדחות את הסברו לאיחור בהגשת הערעור, הסבר הנסמך על פניה ללשכת הסיוע המשפטי. כאמור, כשם שהיה בידו להגיש את הודעת הערעור בחודש אוקטובר אשתקד, כשהיא מנוסחת כדבעי, כך היה בידו לעשות כן בתוך המועד הקבוע בדין לשם הגשת הערעור. הוא לא עשה כן, כי אם פנה ללשכת הסיוע המשפטי. אגב כך אציין, כי הפניה ללשכת הסיוע המשפטי (2.6.2011) נעשתה בחלוף כחודש ומחצה לאחר שקיבל את פסק הדין לידיו.

11. כאמור מעלה, את כל הדברים הללו יש לראות על רקע סיכויו של הערעור להתקבל. כזכור, פסק הדין ניתן בלא שהמבקש התייצב לדיון, אף שזומן כדין. כיוון שכך, ערעורו, ככל שהוא מכוון לפסק הדין, אין לו יסוד, שכן פסק הדין ניתן כדין. העובדה, שהמבקש איחר לדיון רק בכרבע שעה (כטענתו) אינה שוללת את חוקיותו של פסק הדין, שניתן בשעה הקבועה לדיון, כשהמבקש טרם התייצב. לכל היותר היה באיחור הקל להצדיק את ביטולו של פסק הדין. ואמנם, בית המשפט קמא הביא את הדבר בחשבון שיקוליו, ולכן ביטל את פסק הדין, אם כי התנה את הביטול בתנאים. טענת המבקש להפלייתו, כיוון שבדיון קודם לא התייצב נציג המשיב ובכל זאת לא נדחתה תביעה, אין לה בסיס. אי התייצבותו של נציג המשיב לאותו דיון נבעה מכך, שהוא לא זומן בידי המזכירות. זו היתה גם הסיבה לכך, שבית המשפט לא דחה את התביעה בהעדר התייצבות.

12.מכאן אנו באים לתנאים שקבע בית המשפט קמא לביטול, ואף אותם תוקף המבקש בערעורו, אלא שטענותיו בסוגיה זו אינן משכנעות. משפסק הדין ניתן כדין, נתון ביטולו לשיקול דעתו של בית המשפט, ובכגון דא יש בידי בית המשפט להתנות את הביטול בהפקדה כספית של הסכום הפסוק. בשל האיחור לדיון, משום סכום התביעה שאיננו גבוה יחסית, ומשום סיכויי ההגנה הנמוכים (ולכך אדרש בהמשך), לא ניתן לומר על התניית ביטולו של פסק הדין בהפקדה הכספית כי הינה הפעלה שגויה של שיקול הדעת. חסד נעשה עם המבקש בביטול פסק הדין, וכל שהיה עליו לעשות – ליטול את ההזדמנות בשתי ידיו ולהפקיד את הסכום הפסוק, כך היה מקבל את יומו בבית המשפט.

13.מכאן לסיכויי הגנתו של המבקש מפני תביעת המשיב. ובכן אפילו היה עובר את כל המשוכות הללו כולן, והעניין היה שב לבית המשפט קמא, עיון בכתב ההגנה איננו מעלה הגנה ראויה לשמה מפני התביעה. עניין לנו במי ששלח את ארבעת ילדיו לבית הספר הפרטי של המשיב, כשהוא חותם על חוזה, ובו התחייבות לתשלום שכר לימוד. טענותיו של המבקש בדבר אי חוקיות דרישת התשלום (אף שחתם על התחייבות לשלם את שכר הלימוד) אינן משכנעות על פניהן. על כן, אפילו היה מתנהל הדיון לגופו, הסיכוי לקבלת התביעה היה גבוה מאוד, ואף בחיוב בהוצאות בסכום גבוה מכפי שנפסק בפועל.

14.סוף דבר, משום כל הטעמים הללו – הנני דוחה את בקשת המבקש להארכת המועד להגשת הערעור.

המבקש ישא בשכר טרחת עורכי דין של המשיב בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: